ישועתי בע"מ נ' כהן

החלטה

רקע

מונחת בפני בקשה למתן צו מניעה זמני אשר ימנע מהנתבע לבצע בניה או כל עבודה אחרת בחלקות, 21,23,25, בגוש 6927. הבקשה הוגשה במסגרת תביעה לסילוק יד בסדר דין מקוצר .

ישועתי בע"מ (להלן:"התובעת") הינה חברה שעיסוקה השקעות בנדל"ן ובייזום פרויקטים, הפועלת מזה מספר שנים על מנת לרכוש מקרקעין בשכונת נווה צדק בתל-אביב לצורך הקמת פרויקט נדל"ן גדול על רצף של מספר חלקות (להלן:"הפרויקט"). התובעת הינה הבעלים של חלקות 23 ו 25 בגוש 6297 וזכאית להירשם כבעלים של חלקה 21 באותו הגוש (להלן :"המקרקעין").

לטענת התובעת , לפני מספר שבועות גילתה כי מר מיכאל כהן (להלן:"הנתבע") פלש למקרקעין ועושה שימוש בחלק מחלקות 21, 23, 25 במתחם. הנתבע פלש לקרקעות אלו ללא אישור או הסכמה מצד התובעת ואף החל בעבודות בניה ללא היתר, כולל הקמת גדר, נטיעת עצים ועבודות בטון. ביום 12.12.10 שלחה התובעת הודעה לעירייה בדבר העבודות הנעשות במקום. על המתחם חלה תוכנית תא/ 3501 "תפרי נווה צדק והדרום" המייעדת את המבנים שעל חלקה 25 לשימור ואת שאר השטח למלונאות ומגורים. פלישתו של התובע למתחם ועבודותיו יוצרים נזקים בלתי הפיכים במקום שבו מבנים עתיקים בעלי ערך היסטורי.

דיון

המסגרת הונרמטיבית 

תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, עוסקת בבקשה לסעד זמני. אלו הוראותיה:

 "(א)הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש.

(ב)   בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לעניין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין השאר, שיקולים אלה:

  (1)הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר;

(2) האם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש".

אם נפרט את התקנה כפי שפורשה ע"י הפסיקה נבין שהתנאים למתן הצו הם ארבעה:

 א.     כי צו המניעה הזמני הוא הכרחי, ומצדיק את התערבותו של בית המשפט בשלב מוקדם, ועוד בטרם התבררה התובענה.

ב.      המבקשת הוכיחה על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, כי קיימת לה עילת תביעה אשר למענה דורשת היא מתן הסעד הזמני עד לתום הדיונים.

ג.      כי הנזק שיגרם למבקשת, באם לא יינתן הצו – כבד הוא – לעומת הנזק שייגרם למשיב אם הצו יינתן (מבחן "מאזן הנוחות").

ד.      כי בקשת המבקשת מוגשת בתום לב, ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש.

  בדרך כלל יש לעמוד בכל ארבעת המבחנים ובאופן מצטבר, במובן זה שדי אם אחד מתוך הארבעה התנאים לא התקיים, כי אז לא יינתן הסעד המבוקש (ראו: רע"א 5095/93 פ.א. ארבן בע"מ נ' גבי א.ג.ר. שותפות לבניין ופיתוח, פ"ד מט (1) 730, 736-737, ת.א. 1456/99 דדוש ואח' נ' חב' מבואות הבירה (1972) בע"מ (בפירוק מרצון) ואח', דינים מחוזי, לב (8) 350).

 מן הכלל אל הפרט

לאור הנתונים שבפניי, המסמכים, חקירת המצהירים, טיעוני הצדדים והמסגרת הנורמטיבית שהובאה לעיל הגעתי לכלל מסקנה שאין מקום ליתן את הצו המבוקש.